שמי מלי ירקוני, מטפלת בנשים מבריאות סרטן.
הסיפור שלי מתחיל לפני כ 7 שנים ביום בו הודיעו לי שחליתי בסרטן.
משום מקום קיבלתי את הבשורה. הרגשתי שהאדמה פערה את פיה ואני נשאבת בניגוד לרצוני למטה. הבכי הגיע וחוסר האונים, בעיקר מהאמונה שסרטן שווה מוות.
ולא בא לי למות, יש לי המון דברים ללמוד, לעשות ליישם.
למרות שהמשפחה היתה סביבי, הרגשתי לבד.
כשנכנסתי לחדר הניתוח ומשם לטיפולי הקרנות, החלטתי שזה לא ישבור אותי.
אני משיבה ״מלחמה״.
לטיפולים הבאים במכון האונקולוגי בחרתי להגיע מאופרת ולבושה
כאילו שאני חוגגת כל יום פחות יום בטיפולים.
אמרתי לעצמי, אני אנצח. ידעתי שאנצח.
רגשתי את זה בכל רמ״ח אברי, למרות שלא ידעתי.